החלטה בתיק ה"פ 50375-06-13

המבקשים הגישו נגד המשיבים בקשה למתן צווי מניעה וצווי עשה זמניים. ביום 25.6.13 ניתנה החלטה לפיה אין מקום לקבל את הבקשה במעמד צד אחד, והבקשה הועברה לתגובת המשיבים.

לאחר שהוגשה תגובת המשיבים ותשובת המבקשים - הסכימו הצדדים כי ההחלטה בבקשה תינתן ללא חקירות, ועל סמך החומר שבתיק בית המשפט.

עניינה של הבקשה בחברה שהמבקשים והמשיבים הם בעלי מניות בה - חברת שד"ל סנופי דיסקו לאונג בע"מ (להלן: " החברה"). המבקשים הם בעלי מניות המיעוט בחברה, ואילו המשיבים הם בעלי מניות הרוב - המחזיקים יחד 63.3% מהון המניות של החברה. המבקשים טענו בבקשתם כי המשיבים מקפחים אותם בניהול החברה.

כעולה מהבקשה, החברה מפעילה בר בתל אביב ששמו EPGB. הצדדים השונים להליך היו אמורים לשאת בתפקידים שונים בחברה, הקשורים להפעלת הבר וניהולו. לגישת המשיבים, החברה החליטה במהלך שנת 2012 להשקיע את כספי החברה באפיק השקעה נוסף, לצורך פיזור הסיכונים. מדובר בבר נוסף - ברחוב אלנבי 94 בתל אביב שהחברה החליטה להיות שותפה בו  (המבקשים כופרים בכך שהם היו שותפים להחלטה זו). לצורך כך הוחלט על הקמת חברה חדשה ששמה פסאז' אלנבי 94 בע"מ (להלן: " חברת הפסאז'"). החברה דנן, שהמבקשים והמשיבים שותפים בה, מחזיקה ב-50% ממניות חברת הפסאז'.

אין חולק כי הוסכם כי החברה תשקיע סכומי כסף בחברת הפסאז' ובהקמת הבר הנוסף, אם כי ישנה מחלוקת בין הצדדים ביחס לסכומים שהוסכם להשקיע בכך.

טענות הקיפוח שהעלו המבקשים, וטענותיהם בבבקשה לצווים זמניים,  מתייחסות בעיקרן למספר נושאים -

·                     גובה התשלום למשיבים עבור שירותיהם לחברה, והטבות נוספות שהם קבלו מהחברה;

·                     השקעת כספים ב"פסאז'";

·                     סיום ההתקשרות עם המבקש 3, מר חסון;

·                     חשש מסיום ההתקשרות עם בעלי מניות נוספים;

·                     מניעת גישה למסמכי החברה.

בבקשה לסעדים זמניים עתרו המבקשים כי בית המשפט יורה כי המבקש 3 לא יפוטר מעבודתו, וכן כי המשיבים יימנעו מפיטוריהם של מהמבקשים האחרים; כן התבקש צו שיאסור על ביצוע כל תשלום למי מבעלי המניות בחברה, וכי בית המשפט יורה על עצירת כל תשלום החורג ממהלך העניינים השוטף בחברה לצדדים שלישיים, ובכלל זה לחברת הפסאז'.  המבקשים עתרו גם לקבלת צווי עשה זמניים - לחיוב חתימה של נציג המבקשים כתנאי לביצוע תשלומים על ידי החברה, ומינוי של נציג המבקשים להנהלת החברה ולהעברת כלל תדפיסי הקופה הרושמת לעיון המבקשים.

טענותיהם יידונו להלן, לצורך בחינת טענות הצדדים וסיכויי התביעה מול שיקולי מאזן הנוחות, לגבי כל אחת ואחת מהן.

גובה התשלום למשיבים עבור שירותיהם בחברה -

תשלום עודף לבעלי מניות הרוב, שאינו משקף את התמורה הסבירה שהם זכאים לה עבור השירותים שהם נותנים לחברה, עשוי לשקף מצב של קיפוח המיעוט. יתכן מצב בו הרוב - חלף חלוקת דיווידנד שיוויונית, לוקח לידיו חלק מרווחי החברה שהוא מגדיר אותם כשכר או תשלום עבור שירותים - אף שבפועל הוא אינו משקף תמורה הולמת עבור השירותים שהוא מעניק לחברה,  ובאופן זה הוא מעביר חלק מרווחי החברה לידיו, בלא להעביר סכומים שווים באופן יחסי לבעלי מניות המיעוט. לכן, יש לבחון את השאלה האם ישנו סיכוי סביר כי המבקשים יוכיחו שהשכר העודף שהמשיבים מקבלים עבור שירותיהם, הוא שכר בלתי סביר, ביחס לשירותים שהם נותנים לחברה.

המבקשים טענו כי עד לחודש 12/12 עמד שכרם של המשיבים עד סכום של 15,000 ש"ח לחודש. נטען כי בחודש מאי 2013, התברר למבקשים לתדהמתם כי המשיבים שינו את משכורתם, וקבעו כי הם יקבלו 40,000 ש"ח לחודש.

בתגובה לבקשה, טענו המשיבים כי הם אינם מקבלים סכום של 40,000 ש"ח לחודש, משום שכבר ביום 23.6.13, ועוד בטרם הגשת הבקשה הנוכחית (שהוגשה למחרת היום, ביום 24.6.13), הודיעו המשיבים לבעלי המניות כי הוחלט שדמי הניהול שלהם ירדו ב-25% לסכום של 30,000 ש"ח לחודש. המשיבים ציינו כי המבקשים בחוסר תום לב לא ציינו ענין זה בבקשתם.

לגישת המשיבים, סכום זה אינו מנופח והוא סביר. מדובר - כך נטען - בעסק מרוויח, שרווחיו נובעים בין היתר מהעובדה שהמשיבים (לטענתם - בניגוד למבקשים) משקיעים בו את מלוא מרצם, ומנהלים אותו ביעילות. החברה אינה מממנת למנהלים תשלומים נוספים כגון טלפונים סלולריים, מכוניות וכד', והמנהלים גם אינם מקבלים הטבות סוציאליות.

עוד נטען כי עם פתיחת בר הפסאז', הוטלו על כתפי המשיבים מטלות נוספות, וכתוצאה מכך הוחלט להעלות את התמורה החודשית המשולמת להם. תמורה זו היא לכן סבירה.